The 8th Privacy and Cyber Workshop

***הכנס יערך באופן מקוון***

סדנת הפרטיות, סייבר וטכנולוגיה השמינית באוניברסיטת תל אביב

​

Please check here for the Program in English

מושב בנושא "פרטיות ומעקב"

29.4.2021, יום חמישי, 19:00-17:00

יו"ר מושב – ד"ר מיקי זר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת ת"א

איתור רחפן שמצלם באופן שמפר פרטיות

מר בן נשיא, תלמיד מחקר, המחלקה להנדסת מערכות מידע ותכנה, אוניברסיטת בן-גוריון

בעידן בו רחפנים טסים בינינו, עולה שאלה חדשה: כיצד נוכל לדעת האם רחפן החולף ליד מבנה משמש את המפעיל שלו למטרה לגיטימית (למשל משלוח פיצה) או למטרה לא לגיטימית (למשל, לצילום אדם שמתקלח בביתו)? במהלך השנים הוצעו שיטות רבות לאיתור נוכחות של רחפן באזור, אולם מכיוון שאזורים אורבניים מותרים כיום לטיסות רחפן, השיטות שהוצעו בעבר אינן מתאימות לאיתור שימוש ברחפן הפוגע בפרטיות האוכלוסייה.

בהרצאה זו אציג מחקר שנערך עם פרופ' עדי שמיר, פרופ' יובל אלוביץ ורז בן נתנאל. אנו מציגים שיטה חדשה שיכולה לזהות האם אובייקט כלשהו מצולם על ידי רחפן. המאמר מראה כי שימוש בפליקר המוצמד לאובייקט המצולם על ידי רחפן גורמת להוספת סימן לתעבורת הווידאו המוצפנת הנשלחת מהרחפן למפעיל שלו. בהתבסס על שיטה זו, אנו מציגים אלגוריתם לאיתור שידור של אובייקט. המאמר מנתח את ביצועי האלגוריתם באמצעות ארבעה רחפני DJI ומראה כיצד ניתן להשתמש בשיטה כדי (1) לקבוע אם אובייקט מצולם על ידי רחפן; (2) ולאתר את הרחפן המצלם במרחב. אנו מיישמים אלגוריתם זה במערכת גילוי ובודקים את דיוקה בשני מקרים (כאשר הרחפן מצלם אדם שנמצא בביתו וברכבו). התוצאות שלנו מראות שניתן לזהות צילום של רחפן הפוגע בפרטיות של אדם תוך 2-3 שניות על-ידי ניתוח התעבורה המוצפנת.

פרטיות וממשקי מוח-מחשב

גב' נדין ליב, תלמידת מחקר, הפקולטה למשפטים, המרכז הבינתחומי

ממשקי מוח-מחשב הם מערכות המתרגמות פעילות חשמלית של המוח לאותות השולטים במכשירים חיצוניים דוגמת סמנים על מסכי מחשבים או גפיים רובוטיות. התחום נמצא בחיתוליו, והוא צפוי להתפתח הן למטרות רפואיות והן למטרות של תרבות הפנאי. ההערכות הן שעד שנת 2040 השימוש בממשקי מוח-מחשב יהיה רווח ומקובל בחברה.

כדי לתפקד, ממשקי מוח-מחשב חייבים לנטר, לאסוף ולעבד פעילות מוחית של משתמשות ומשתמשים; מידע שהוא מטבעו פרטי ורגיש. ואולם, אין כיום הגנות ספציפיות או טכניות המיועדות לשמור על מידע מוחי מפני קריאה בלתי-וולונטרית של המוח, כריית מידע או אמצעים מפרי פרטיות אחרים, כפי שנעשה עם סוגים אחרים של מידע. כך, קיים חשש ממשי שבצד היתרונות שבקידמה הטכנולוגית לחברה ככלל, העתיד צופן גם השפעות שליליות מהשימוש העתידי בממשקי מוח-מחשב, בדומה להשפעות השליליות איתן מתמודדת כיום החברה מהשימוש ברשתות חברתיות. אלא שממשקי מוח-מחשב הם חשובים יותר מפני שהם יוצרים חיבור ישיר בין רשתות דיגיטליות לבין המוח, שהוא הבסיס הפיזי והמדעי לתודעה האנושית.

ההרצאה תעסוק בשינוי שממשקי מוח-מחשב יכולים לגרום לטבעה של החברה האנושית ובאתגרים לפרטיות הצפויים כתוצאה משימוש בטכנולוגיה זו. בהרצאה יידונו הרפורמה החוקית הדרושה לצורך הכרה בזכויות בסיסיות שפעם נלקחו כמובנות מאליהן, כמו פרטיות מנטלית או אוטונומיה קוגנטיבית, ובהגנות הספציפיות הנחוצות כדי להגן על מידע שהושג מפעילות מוחית מפני השפעות זרות.

מגפת הטלוורק - עבודה מהבית בזמן ולאחר מגפת הקורונה וההשפעות על הזכות לפרטיות

ד"ר תמי קצביאן, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית

משבר הקורונה הוביל עובדות ועובדים רבים בארץ וברחבי העולם לעבוד מהבית במתכונת של טלוורק (telework). עבודה מהבית מייצרת חלל עבודה היברידי בשדה העבודה - המשרד הביתי. בשל אופיו ההיברידי, המשרד הביתי מערבב ביתר שאת בין יסודות מהמרחב הפרטי-משפחתי של העובד/ת לבין אלמנטים מהמרחב הציבורי-מקצועי שלה. בשל כך, המשרד הביתי יכול להוביל לפגיעה קשה בזכויותיה של העובדת לפרטיות ולשוויון. כפי שאדגים בהרצאה, בהתבסס על נתונים מארצות הברית, עבודה מהבית כרוכה בפיקוח אינטנסיבי מצד המעסיק/ה על פעילות העובד/ת בביתה הפרטי במהלך שעות העבודה שלה, באופן שיכול להוביל לפגיעה בזכותה לפרטיות. הפגיעה בפרטיות העובדת נגרמת הן בשל התנהלותו של המעסיק/ה והן בשל פיתוחם המואץ של תוכנות פיקוח על עבודה מהבית המאפשרות פיקוח על כלל הפעילות הווירטואלית של העובדת. עבודה מהבית כרוכה גם בפגיעה בצדדים שלישיים הנמצאים במרחב הביתי הפיזי והווירטואלי - בני משפחה וכן גורמים נוספים עמם העובדת באה במגע (פיזי או וירטואלי) במהלך יום העבודה. בהרצאה אתייחס להיבטים בעייתיים אלו וכן לעקרונות בסיסיים במודל האסדרה שיכולים לסייע לנו לאזן טוב יותר בין רצון המעסיק/ה לפקח על פעילות העובדת בשל האינטרסים הכלכליים שלו, לביו זכות העובד/ת לפרטיות. ההרצאה מבוססת על נתונים מארצות הברית. 

כשמעקב מרגיש כמו פרטיות: מצלמות ציבוריות ופוליטיקה של ניראות

גב' סי ג'יי ריינולדס, תלמידת מחקר, המחלקה לתקשורת ועיתונאות, האוניברסיטה העברית

מצלמות הפכו לחוויה יומיומית נפוצה במקומות רבים בעולם. קל להניח שרוב האנשים אינם מוטרדים מכך שמצלמים אותם. בארצות הברית, מותר לצלם אדם במקום ציבורי, אך החוקיות והציפיות החברתיות שונות זו מזו כאשר במקום מצלמות מעקב מופיעה מצלמת סמארטפון.

פרויקט מחקר זה דוגם קטעי וידאו מעמודי YouTube של "מבקרי התיקון הראשון לחוקה האמריקנית", כלומר של פעילים חברתיים שמצלמים שוטרים במקומות ציבוריים. בעוד שהמשטרה התרגלה לטקטיקה זו, מתברר שהמתנגדים העיקריים לפעילות האקטיביסטית הם אנשים רגילים שנקלעו לעין המצלמה של המבקרים. הביקורת מצידם של המתנגדים היא על גסות הרוח ועל הפגיעה בפרטיות שיש בשימוש במצלמות.

באמצעות בחינה מקרוב של עימותים מוקלטים בין מבקרי התיקון הראשון לבין אנשים מהציבור, אני בוחנת כיצד ומדוע אנשים מגיבים בצורה כה שונה למצלמות של האקטיביסטים, לעומת תגובתם למצלמות מעקב. אני טוענת שהתשובה סובבת סביב ניראות הכוח והשליטה בפרספקטיבה. מצלמות מעקב מסתירות את הצופה ומאפשרות למצולמים לראות בהם עצמים דוממים. בנוסף, מעצם היותן קבועות ואוטומטיות, נראה כי מצלמות אבטחה חסרות נקודת מבט מובחנת, ואילו מצלמות המוחזקות על ידי בני אדם נוטות לגרום למצולמים לאמץ את נקודת המבט של המקליט. מחקר זה מבקש לתרום לדיונים על פוליטיקת הניראות ועל הקו המטושטש בין הציבורי לפרטי בחברת מעקב.

אתגרי פרטיות ישנים-חדשים בתקופת הקורונה: מקרה בוחן של הוראה בזום

ד"ר דמיטרי אפשטיין, המחלקה לתקשורת ועיתונאות ובית הספר למדיניות ציבורית, האוניברסיטה העברית

פרופ׳ ניקולס ג׳ון, המחלקה לתקשורת ועיתונאות, האוניברסיטה העברית

ככל שזה נוגע לפרטיות, משבר הקורונה עשוי להתברר כפרשת מים בעלת השלכות ארוכות טווח בתחומי העבודה, החינוך, המעורבות פוליטית ועוד. במחקר זה אנחנו מתמקדים בבחינה מחודשת של הגבול בין הפרטי לציבורי בעת סגרים וריחוק חברתי. כדי להבין את השינוי שעוברים הסדרים חברתיים סביב פרטיות, ערכנו 30 ראיונות עומק עם מרצים ומרצות במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. המשתתפים התבקשו לספר על השינויים ששיגרת השימוש שלהם בטכנולוגיות המידע עברה בתקופת הקורונה גם לצרכי עבודה וגם לצורכי פנאי. השתמשנו בהוראה בזום כחוויה משותפת אשר אפשרה דיון בשינויים של תפיסות והרגלים בתחומי הפרטיות.

הניתוח הראשוני מעלה שלוש תובנות מרכזיות: ראשית, בדומה למחקרים קודמים רבים, מרבית המרואיינים לא הביעו חשש מפגיעות אפשריות בפרטיותם; חלקם אף הביע ייאוש בפני כוחות טכנולוגיים ומוסדיים שנתפסו כגדולים מהם. שנית, המרואיינים התייחסו ליכולת לראות אל תוך בתיהם של הסטודנטים שלהם בחוסר נוחות, מה שהוביל לשימוש מחודש בפרקטיקה של אי-שימת לב, אשר בדרך כלל שמורה למרחבים ציבוריים. שלישית, מרואיינים התייחסו לחוויה של החשיפה של אינטראקציות בין-אישיות (אצלם בבית, או בבתים של הסטודנטים והסטודנטיות) כחוויה חודרנית במיוחד. ממצא זה מעלה שאלות בדבר הצורך לחזור לתיאוריות של "פרטיות כגישה", ומכריח אותנו לחשוב על פרטיות כהישג חברתי, ולא פרטי.

*ההשתתפות פתוחה לכל, אך מחייבת רישום מוקדם כאן
קישור למפגש יישלח בבוקר יום האירוע

* לבירורים בעניין הסדנה נא לפנות למייל Privacyworkshop2021@gmail.com